מאמר זה עוסק במצב שהיה נהוג בעבר לפירוק חברה (מרצון או בידי בית משפט) לפי חוק החברות ואינו רלבנטי עוד.
כיום, פירוק חברה אשר נמצאת במצב של חדלות פירעון נעשית על פי חוק חדלות פירעון החדש מסדיר את הנושא של חדלות פירעון של תאגידים.
פירוק חברה הינו הליך משפטי שבסופו החברה מתחסלת ומפסיקה להתקיים כאישיות משפטית. הליך הפירוק מוסדר מכוח מערכת דינים הקבועים בפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ”ג-1983. הגורם שעשוי לנקוט בהליך של פירוק הינו בעלי המניות בחברה, אולם ישנם גורמים נוספים שיכולים ליזום את ההליך, כגון מנהל בחברה, נושה של החברה, עובדי החברה ועוד, וזאת בכפוף לתנאים מסוימים הקבועים בפקודה.
פירוק חברה יתכן בשלוש דרכים שונות, שהעיקריות שבהן פירוק מרצון ופירוק בידי בית המשפט. הליך פירוק נפוץ הוא פירוק מרצון, כאשר יוזם ההליך הינו בעלי המניות בחברה. בעלי מניות בחברה נוקטים בהליך של פירוק מרצון בעיקר עקב הפסקת הפעילות העסקית או עקב צבירת חובות שאינם מאפשרים את המשך הפעילות העסקית של החברה, ובמטרה להימנע מצבירת חובות נוספים לחברה, כגון חובות בגין אגרות שנתיות המשולמות לרשם החברות.
פירוק מרצון
בהתאם לפקודת החברות, חברה יכולה להתפרק מרצון באחת משלוש עילות:
- תמה התקופה שנקבעה בתקנון החברה לקיומה, או בהתרחש אירוע שעל פי התקנון צריכה החברה להתחסל, והחברה באסיפה כללית החליטה להתפרק מרצון.
- החברה קיבלה החלטה מיוחדת להתפרק מרצון .
- פירוק חברה כי החברה החליטה בהחלטה שלא מן המניין, שבגלל חבויותיה אין היא יכולה להמשיך בעסקיה ומן הראוי לפרקה. החלטה שלא מן המניין היא החלטה שהתקבלה ברוב של 3/4 לפחות של חברים הרשאים להצביע והצביעו בעצמם.
הליך פירוק מרצון נועד לחברות אשר מסוגלת לפרוע את חובותיה (בעלת כושר פירעון), כאשר מבחינה פרוצדורלית ומשך ההליך, פירוק מרצון אפשר שיתנהל במסלול מקוצר או במסלול רגיל מול רשם החברות.
בתוך כך, בחברות בהן מכהן בעל מניות יחיד, שאותו בעל מניות הוא גם הדירקטור היחיד בחברה (“חברות יחיד”), ניתן לנקוט בהליך מקוצר ובלבד שהחברה בעלת יכולת לפרוע את חובותיה בתוך 6-4 חודשים. לעומת זאת, פירוק מרצון בהליך רגיל מתאים לחברות שאינן בהכרח חברות יחיד, אולם בעלות יכולות פירעון של החוב לא יאוחר מ-12 חודשים לאחר תחילת הליך הפירוק.
פירוק חברה בידי בית המשפט
בשונה מפירוק מרצון, פירוק בידי בית המשפט הינו הליך שבו בית המחוזי הוא הגורם המנהל ומפקח על ההליך. על פי פקודת החברות, פירוק בידי בית המשפט יכול שיעשה בהתקיים אח
ת ממספר עילות כדלקמן:
- החברה קיבלה החלטה מיוחדת שהיא תפורק בידי בית המשפט. החלטה מיוחדת היא החלטה באסיפה הכללית של בעלי המניות, שהתקבלה ברוב הדרוש לקבלת החלטה שלא מן המניין. על החלטה כאמור יש לתת הודעה מראש, לפיה ישנה כוונה של החברה להציע החלטה מיוחדת כאמור.
- החברה לא התחילה בפעילותה העסקית תוך שנה לאחר שהתאגדה, או לחילופין החברה הפסיקה את פעילותה העסקית למשך שנה;
- פירוק חברה כי החברה הינה חדלת-פירעון. באופן כללי, חדלות פירעון הינה מצב שבו החברה מתחמקת מתשלום חובותיה לנושים ו/או מפרה צו הוצאה לפועל ו/או פסקי דין ו/ נמצא כי החברה אינה יכולה לשלם את חובותיה.
- שיקול נרחב לבית המשפט לפרק חברה משיקולי הצדק והיושר.
הליך של פירוק בידי ביהמ”ש לעיתים קרובות ננקט על ידי נושה של חברה המתחמקת מתשלום חובותיה כלפיו, למשל עובד של חברה שחדלה להתקיים, הפועל לפירוק לנוכח חובות בגין אי תשלום זכויות סוציאליות (פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, הפרשי שכר וכד’).
לאור מורכבות הליך של פירוק חברה, מומלץ שהליך כאמור יתבצע באמצעות עורך דין מסחריהמתמחה בתחום זה.